ביהמ"ש: חיוב ארנונה על מיכלי דלק תת קרקעיים אינו חוקי

האם חיוב בארנונה של מיכלי דלק תת קרקעיים הינו חוקי? זו השאלה המתעוררת בתיקים שלפני.

החל משנת 2007 מחייבת עיריית תל אביב יפו (להלן: העירייה) את המערערות, תחנות דלק, והעותרת, חברת תחבורה ציבורית, בארנונה בגין מיכלי דלק תת קרקעיים, לפי תעריף "ממגורות ומיכלים".

המערערות והעותרת טוענות כי מדובר בחיוב לא חוקי, הן משום שמיכלי הדלק התת קרקעיים אינו סוג נכס הניתן לחיוב בארנונה, והן משום שמדובר בחיוב המנוגד לחקיקת ההקפאה.

המשיבים, העירייה ומנהל הארנונה (להלן: המנהל או המשיב) טוענים כי מיכלי הדלק התת קרקעיים הינם בגדר "בניין" הניתן לחיוב בארנונה. כמו כן, הם טוענים כי לא מדובר בשינוי סיווג בניגוד לדיני ההקפאה, אלא משסיווג "ממגורות ומיכלים" קיים בצו הארנונה החל משנת 1990, מדובר בחיוב בארנונה לראשונה.

1. רקע כללי

המערערות בעמ"נ 104/09, דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ, ו- שערי דלק פיתוח וניהול בע"מ (להלן: דלק), והעותרת בעת"מ 2101/07, פז חברת נפט בע"מ (להלן: פז) , מפעילות תחנות דלק בתחום העיר תל אביב. בתחנות דלק אלו, ככל תחנת דלק, קיימים מאז ומתמיד מכלי דלק תת קרקעיים. הקרקע של התחנות (בתוכה טמונים המיכלים), חוייבה במהלך השנים בארנונה על פי סיווג "קרקע בתחנות דלק".

המערערת בעמ"נ 2338-12-09, דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (להלן: דן) , מחזיקה בנכס בתחום העיר תל אביב, המשמש כחניון לחניית האוטובוסים שבבעלותה. החניון כולל מתחם אשר בו מוטמנים, מאז ומתמיד, מיכלי דלק תת קרקעיים. הקרקע חוייבה במהלך השנים בארנונה על פי סיווג "חניון ללא תשלום".

באמצע שנת הכספים 2007, במהלך החודשים אפריל ומאי, קיבלו דלק, פז ודן הודעות על תיקון השומה הקובעות כי יש למסות בארנונה מיכלי דלק תת קרקעיים לפי תעריף "ממגורות ומיכלים", בשטחי תחנות הדלק והחניון, וזאת החל מיום 1.1.07.

עם קבלת ההודעה על תיקון השומה, הגישה פז (להלן גם: העותרת) את העתירה המינהלית שלפניי כנגד ההחלטה לחייב בארנונה מיכלי דלק תת קרקעיים. במקביל תקפה פז את החיוב גם בדרך של השגה וערר.  דלק ו דן (להלן גם: המערערות) הגישו השגות ועררים על חיוב מיכלי הדלק התת קרקעיים בארנונה, ולאחר שאלו נדחו הוגשו הערעורים המינהליים שלפני.

העתירה והערעורים מעלים שאלה משפטית משותפת, הנוגעת לחוקיות החיוב בארנונה של מיכלי דלק החל משנת 2007, והם מבוססים על שלוש טענות מרכזיות שנטענו גם לפני ועדת הערר. הטעם להגשת עתירה מינהלית במקביל לעררים, הנו כי חלק מהטענות כנגד החיוב, אשר הועלו לפני ועדת הערר, אינן בסמכותה ולכן לא נדנו על ידה. היות והטענות כנגד חיוב מיכלי הדלק התת קרקעיים נטענו הן במסגרת עתירה מינהלית, הן במסגרת השגות ועררים, אין מקום לדון בשאלה באיזה הליך היה ראוי לנקוט, ועל כן אתייחס לטענות לגופן.

א. הטענות בבסיס העתירה והערעורים

העתירה והערעורים מבוססים, כאמור, על שלוש טענות מרכזיות.

הטענה האחת היא כי מיכלי דלק תת קרקעיים אינם סוג נכס הניתן לחיוב בארנונה על פי פסק הדין בבג"ץ 162/69 פז חברת נפט בע"מ נ' עירית הרצליה, פ"ד כג(2) 444 (להלן: פרשת פז).

הטענה השנייה, היא כי החיוב מנוגד לחקיקת ההקפאה. במסגרת זו טענו המערערות כי החיוב מנוגד לתיקון צו הארנונה שאושר על ידי השרים בשנת 2000 ויוצר כפל חיוב, שכן הקרקע מעל המיכלים מחוייבת בסיווג של קרקע תפוסה.

הטענה השלישית היא כנגד החיוב למפרע, לתקופה שמתחילת שנת המס, אשר מנוגד, לטענת המערערות, לפסיקת בית המשפט העליון בע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נד(2) 433, 450-451 (להלן: עניין מקורות), ובבר"מ 4991/04 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' שילוח חברה לביטוח בע"מ (מיום 3.5.07).

המערערות העלו לפני ועדת הערר טענה נוספת בדבר פגמים בהודעות על תיקון השומה ופגמים בתצהיר המשיב שלא נעשה על ידי המשיב עצמו. במסגרת זו נטען, בין היתר, כי ההודעות לא נומקו, לא צוינו מספרי החשבונות ולא צורפו תשריטי מדידה לנכסים על אף שהם מחויבים לראשונה וכי המשיב לא ביקר בנכסים.

ב. החלטת ועדת הערר

ועדת הערר, בהחלטה מיום 3.12.08 (בערר שהגישה דלק) ובהחלטה מיום 9.9.09 (בערר שהגישה דן) קבלה את טענות המשיב לפיהן מיכלי  דלק תת קרקעיים מהווים נכס בר חיוב.

לגבי פסק הדין של בית המשפט העליון ב עניין פז, קבעה ועדת הערר כי פסק הדין עסק בפרשנות סעיף 274ב(א) לפקודת העיריות, אשר בוטל, ולכן פסק הדין אינו רלוונטי עוד. ועדת הערר קבעה כי הוראת החוק הרלוונטית כיום היא הוראת סעיף 274ב(ג) המאפשרת הטלת ארנונה על מתקני אחסון. ועדת הערר הוסיפה שגם הגדרת "בניין" בסעיף 269 לפקודת העיריות רחבה יותר מההגדרה שנדונה ב פרשת פז, ומתייחסת לכל מבנה ולא רק למקום שאנשים יכולים להכנס אליו. ועדת הערר לא ראתה מקום להבחין לעניין זה בין מבנים מעל פני הקרקע לבין מיכלים מתחת לפני הקרקע.